גאשו מנגיסטו נ. מדינת ישראל 

בבית המשפט העליון
 
בש"פ  6955/08
 

בפני:  
 כבוד השופט א' גרוניס
 

העורר:
 גאשו מנגיסטו
 

 נ  ג  ד
 
               
המשיבה:
 מדינת ישראל
                                         

ערר על מעצר
                                       

תאריך הישיבה:                     י"א באב התשס"ח (12.8.08)        
בשם העורר:                          עו"ד ג' עין צבי
                                        עו"ד א' אוחיון

בשם המשיבה:                       עו"ד ג' שפירא

החלטה

1.        ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי, מרכז, לעצור את העורר עד תום משפטו. ההחלטה ניתנה במסגרת הליך פלילי, בו יוחסה לעורר עבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 335(א)(1) ו-333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.        העורר וכן הנפגע התגוררו במרכז קליטה בכפר סבא. בין השניים נתגלה סכסוך בנוגע לבחורה. כתב האישום מתאר אירוע שהתרחש במרכז הקליטה בשעות הערב של יום 8.4.08. הנפגע נכנס לחדר בו שהה העורר וביקש מן העורר שייצא עימו על מנת שהשניים ישוחחו. הדבר אירע לאחר שהנפגע חשד שזמן קצר קודם לכן דפק העורר בחוזקה על דלת חדרו במטרה להציק לו. השניים יצאו מן החדר ואז שאל הנפגע את העורר מדוע זה דפק על דלת חדרו. העורר לא ענה ועזב את המקום. למקום הגיע מדריך ששוחח עם הנפגע. תוך כדי השיחה בין המדריך לבין הנפגע, חזר העורר כשהוא מצויד באולר. בלא כל התגרות, כך לפי כתב האישום, שלף העורר את האולר ודקר את הנפגע מספר פעמים. לנפגע נגרם שבר דחוס במצח וכן פגיעות נוספות בחלקי גופו השונים. הוא נלקח לבית חולים, שם נאלצו לנתחו.

3.        בבית המשפט המחוזי לא הייתה מחלוקת ממשית כי חומר הראיות הגולמי מקיים את הדרישה של ראיות לכאורה. דומה שגם באשר לקיומה של עילת מעצר לא הייתה מחלוקת. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר מעצר. בתסקיר הראשון הביע שירות המבחן את התרשמותו כי קיים סיכון שהעורר יתנהג באופן אלים במצבי תסכול, במיוחד כלפי הנפגע. אשר לחלופה שהוצעה, לפיה ישהה העורר אצל הוריו, הביע שירות המבחן ספק באשר למסוגלותם של ההורים לפקח על העורר. השירות אף הזכיר אפשרות של שהות במעצר בית אצל אחת מאחיותיו של העורר, אך הוא לא בדק חלופה זו. לעומת זאת, בתסקיר השני שהוגש על ידי שירות המבחן, המליץ השירות על שחרור למעצר בית בבית הוריו של העורר.

4.        הסניגור המלומד לא התעלם בטענותיו מן הכלל האומר שאדם העושה שימוש בסכין במהלך עימות ופוגע ביריבו, ראוי לו שייעצר עד תום ההליכים גם מקום ששירות המבחן ממליץ על שימוש בחלופת מעצר. לטענת הסניגור, במקרה זה קיימות נסיבות מיוחדות, המצדיקות סטייה מן הכלל. על פי הטענה, העורר סבל מן הנפגע במשך מספר חודשים עובר לאירוע ואף במהלך האירוע ספג הוא מכות מידי הנפגע, וזאת גם לאחר הדקירות. לשם בחינה של הטענה עיינתי בחומר החקירה. בהודעתו של העורר הוא אכן מדבר על סכסוך נמשך עם הנפגע. לדבריו, בשל חששו מן הנפגע הוא נהג לישון עם סכין. העורר סיפר בהודעתו כי מיד לפני שדקר את הנפגע, הלה הכה אותו באגרופיו. העורר עזב את המקום וחזר לנקודה בה נמצא הנפגע, שם אף היה המדריך ממרכז הקליטה. או אז דקר העורר את הנפגע. העורר הוסיף וסיפר, כי הנפגע המשיך להכות אותו גם לאחר הדקירות. סיפורו של המדריך שונה הוא. המדריך מספר כי ידע על הסכסוך בין השניים. לדבריו, משראה את שניהם חשב שזו הזדמנות טובה להשלים ביניהם. המדריך מספר על כך שדווקא היה זה העורר שהחל לתקוף את הנפגע באגרופים. הוא ניסה להפריד ביניהם, ותוך כדי כך התברר לו שהעורר מחזיק סכין בידו ודוקר באמצעותו את הנפגע.

5.        כמובן שאין זה המקום והשעה להכריע בגרסאות השונות. לצורכי הליך המעצר יש לצאת מן ההנחה שגרסתו של המדריך, שהינו עד ניטראלי, היא הגרסה הנכונה. מדברי המדריך עולה, כי בעת האירוע עצמו לא תקף הנפגע את העורר. זה האחרון הוא שתקף את הנפגע בלא פרובוקציה אלימה ומיידית. משכך, לא קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מן הכלל שצוין בראשית הדברים. עוד יצוין, כי אין זה ברור מה הביא לשינוי בעמדתו של שירות המבחן בכל הנוגע להוריו של העורר כמפקחים על שהותו במעצר בית.

6.        הערר נדחה.             

           ניתנה היום, י"ב באב התשס"ח (13.8.2008).